הורים גם בחופש הגדול 

בעוד חודשיים ינשמו לרווחה הורים רבים עם שוב ילדיהם למסגרות החינוך, לאחר שעברו איך שהוא את החופש הגדול. הם יבטיחו לעצמם גם השנה, שבשנה הבאה זה לא יקרה, ויישאבו מיד לסדר היום העמוס שלהם.

גם השנה הם הגיעו לתובנה חשובה בקשר לקצר בהורות שלהם, אך לא לקחו על עצמם שום אחריות מעשית לביצוע, ובזה גזרו על עצמם לשוב לאותו מקום של תסכול ומתח עם ילדיהם.

האמת היא שזה קורה בכל שטחי החיים. יודעים מצוין מה לעשות ומה צריך לקרות, אך משום מה לא זוכרים להוריד את האידיליה הגבוהה והמנוסחת היטב לארץ. נשארים בעולם של הצהרות ומטרות, אך לא מקפידים להמשיך בפירוק המטרות ליעדים הנכונים. וגם אם הבנו  שהצלחתנו בנויה ממספר יעדים, לא תמיד אנחנו מגיעים לפתיחת היומן ולקביעת הזמן והמקום לביצוע האחריות המעשית. וכמו שנאמר פעם: "זה לא מה שאתה לא יודע. זה מה שאתה לא עושה."

החופש הגדול ארוך מידי, וחבל. ובכל זאת  אם כבר אז כבר. אם "נגזר" עלינו לקחת יותר אחריות על שעות הפנאי של הילדים, זו יכולה להיות הזדמנות טובה מאד לפיתוח ההורות שלנו. אלו שמחכים שהחופש ייגמר, הבעיה אצלם בכלל אינה החופש אלא מה שקרה איתם בשנת הלימודים שקדמה לו, ואולי עוד הרבה קודם. מי שמתעורר כל בוקר לעוד יום של סיוט מתמשך ומורט עצבים, לא יכול להאשים את משרד החינוך בכישלונו. הורות נכונה בזמן הלימודים מהווה בסיס מצוין להורות נכונה בחופש הגדול. אם התאמנתם כהלכה בלהיות הורים בשנת הלימודים, החופש יוכל להיות אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לכם בבית.

אחד ממרכיבי ההורות הבריאה, הוא הסמכות ההורית. סמכות הורית בבית חשובה ביותר לבריאותם של דיירי הבית, ומקרינה בעקיפין על מעגלי החיים הנוספים של ההורים והילדים. "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", והבית הוא מקום מלכותם של ההורים. אז נכון שאיננו רוצים שהעיקר בבית יהיה מורא, אך בלעדיו לא ניתן לקיים גם  אהבה. הסמכות ההורית נותנת כוח להורים בהווה ובעתיד, ויכולה בדוגמתה האישית לעשות את הילדים להורים טובים בהמשך. היא מסייעת להם  לגדול עם יכולת גבוהה יותר לשליטה עצמית ולדחיית סיפוקים ועם מתן כבוד רב יותר למבוגרים. ילד שגדל בבית עם סמכות הורית ברורה יתאקלם טוב יותר במסגרות הפורמאליות והבלתי פורמאליות בחייו, כיוון שהתרגל להיררכיה ולהבנת מקומו בעולם. בהיעדר סמכות הורית ברורה, הואקום יתמלא במהירות באחרים שיתפסו את תפקיד ההורים. לעיתים אלו הסבא והסבתא, לעיתים זו השכנה ולעיתים זה ערוץ "הופ" – "לגדול בידיים טובות". הסמכות ההורית, כאחת ממרכיבי ההורות, מכניסה את בני הבית לסדר תנועה נכון, בטוח ופורה.

סמכות הורית אין פירושה "אמרתי ונעשה רצוני". נקודה.  זו אסרטיביות שיודעת לעמוד על שלה בזמן שהיא מלאה באהבה כנה לילדים. היא מראה דוגמא אישית ויודעת לחבק, אך לא נופלת בפח רגשות האשם ומחבקת ומתנצלת לאחר נזיפה ובכי. היא דורשת את הנדרש, ונמצאת בטווח קרוב לילדים כדי להדריך ולוודא ביצוע. היא מצוידת היטב בסבלנות ואורך רוח ולא שוכחת אף פעם שלהטמעת הרגלים יש קצב משלה. יש לה מדיניות ברורה כתוצאה משעות רבות של חשיבה זוגית והיא נמנעת ככל יכולתה מחוסר המדיניות של "מדיניות כיבוי השריפות". זו הורות שמתחילה מזוגיות אוהבת, מלאת פרגון ושיתוף, וממילא שיתוף פעולה.

הסמכות ההורית אינה נגמרת כשהילדים בצבא או בשירות הלאומי. גם מול הילדים שהפכו בינתיים להורים נדרשת סמכות הורית. למשל, אל מול רצון של הזוג ושני זאטוטיו להתנחל לחצי שנה בבית ההורים, ולהחזיר בכוח את הסבא והסבתא 35 שנים לאחור.

למרות שהסמכות ההורית צריכה להיות קיימת בכל ימות השנה, הורים רבים מדווחים על קושי ופגיעה בסמכות ההורית שלהם דווקא בחופש הגדול. נמנה כמה סיבות לדבר:

א. להיות עם הילדים - בתקופת הלימודים, כשהילדים נמצאים במסגרות בחלק גדול משעות הערות שלהם, ושעות השהייה בבית הספר, החוגים והחברים, נוטלים חלק נכבד מסדר היום של הילדים, מפגשי הורים-ילדים מתקצרים ביותר. גם בעלי הסמכות ההורית הפגועה צולחים את השבועות והחודשים כך או כך. ממילא, שעות הפנאי המרובות של החופש הגדול רק מעצימות  את הקושי של ההורים שאינם רגילים לשהות במחיצת ילדיהם שעות כה רבות.

ב. תכנון – הורים רבים מגיעים לחופש ללא תכנון והכנה, כאילו שרק אתמול בישרו להם על קיומו. חופש מתוכנן בקפידה ובשיתוף הילדים יוכל להוציא אתכם עם חיוך גדול בסופו. הוא ייתן לכם הנאה וניצול זמן, שיכריעו את השעמום והבטלה המהווים מצע נח במיוחד לחיכוכים ביתיים. התכנון יכלול את "העוגנים" – אותן פעילויות שוטפות המתקיימות יום יום (תפילות, ארוחות משפחתיות, חוברות קיץ, מטלות בבית וכו'), יחד עם פעילויות לכל המשפחה בבית ומחוצה לו.

ג. חופש הוא חופש הוא חופש – לא רצוי להיכנס לחופש הגדול עם סמכות הורית פגועה. החופש הארוך במיוחד נותן לילדים (באופן מפתיע...) תחושה עמוקה של חופש, חוסר אחריות וחוסר מחויבות ובמקרי קצה גם הפקרות והוללות. אם בנוסף לזה עומדת ברקע סמכות ההורית מגמגמת, נוצרת פקעת עצבים משפחתית ואווירת בין המצרים לקיץ כולו.